מה חשוב לדעת על פירוק רכב בצורה סביבתית

מה חשוב לדעת על פירוק רכב בצורה סביבתית בשלב הנוזלים

השאלה המעשית אינה אם מרוקנים, אלא לאן הנוזל הולך אחרי שהוא יצא. כל נוזל הולך בנפרד למכל ייעודי, כי ערבוב שלהם הופך את כולם לפסולת שקשה לטפל בה.

שמן מנוע משומש הוא הדוגמה הטובה ביותר. אף אחד לא שורף אותו והוא לא מתאדה, הוא פשוט מזדהם, ובטיפול נכון אפשר להפיק ממנו שמן בסיס מחדש. ליטר אחד שנשפך על אדמה מזהם כמות מים גדולה מאוד, וזאת בדיוק הסיבה שיש פיקוח על השלב הזה.

מי שמוסר רכב לגורם מסודר לא צריך לעשות עם זה שום דבר בעצמו. שווה רק לדעת שזה קורה.

הממיר הקטליטי והמתכות שיושבות בתוכו

הממיר הקטליטי הוא הרכיב שמפחית את הזיהום שיוצא מקו הפליטה. בתוכו יושבות מתכות אצילות ובהן רודיום ופלדיום. הרודיום, אגב, יקר מזהב.

הרכיב הזה מוסר בשלמותו ומטופל בנפרד מהמתכת הרגילה של הרכב. המתכות שבתוכו ניתנות להפקה מחדש. זאת גם הסיבה שגונבים אותו מרכבים חונים בכל העולם. אם הממיר כבר הוסר מהרכב שלכם בעבר, כדאי לומר את זה מראש. זה פרט שמשנה.

המצבר, החומר שאסור לזרוק

מצבר עופרת חומצה הוא אחד הפריטים המסוכנים ביותר ברכב פרטי רגיל. יש בו עופרת ויש בו חומצה, ושניהם מחייבים טיפול משלהם לחלוטין.

הצד המעודד הוא שזה גם אחד הפריטים שהכי קל למחזר. שרשרת האיסוף שלו קיימת וסגורה שנים רבות. מצבר שיוצא מרכב אינו מגיע לפח, הוא מגיע לגורם שמפריד את המרכיבים ומחזיר אותם לייצור.

אם הוצאתם את המצבר בעצמכם ומכרתם אותו בנפרד, זה בסדר גמור. פשוט ציינו את זה כדי שהתמונה תהיה מדויקת.

הכריות והמטענים הפירוטכניים

זה חלק שאנשים לא חושבים עליו בכלל. כרית אוויר אינה כרית מלאה אוויר שממתינה ברכב, היא מנגנון שמופעל על ידי מטען פירוטכני קטן שיוצר גז בשבריר שנייה. גם מותחני חגורות הבטיחות פועלים באותה שיטה.

הרכיבים האלה חייבים להיות מנוטרלים לפני שממשיכים, כי הפעלה לא מבוקרת שלהם מסכנת כל מי שעומד ליד הרכב. זאת אחת הסיבות שפירוק אינו עבודה שמתאימה לחצר פרטית עם ארגז כלים.

ואם הרכב היה בתאונה והכריות כבר נפתחו, זה מידע שכדאי למסור מראש.

מתי חלק חוזר לכביש ומתי הוא הופך למתכת

השאלה הזאת חוזרת על כל מכלול בנפרד. חלק במצב עבודה תקין שווה הרבה כשהוא ממשיך לשמש רכב אחר, ולא כשהוא נמס לגוש מתכת.

גיר אוטומטי הוא דוגמה טובה לזה. זה מכלול כבד ומורכב עם שמן משלו, וכשהוא תקין מוציאים אותו בשלמותו, בודקים ומוכרים הלאה כמכלול. כשהוא גמור, מרוקנים ממנו את השמן ומפרידים אותו לחומרים. אותו היגיון חל על מנוע, על אלטרנטור, על מדחס מיזוג ועל דלת צבועה במצב טוב.

זה ההבדל בין פירוק לגריטה. פירוק מנסה תחילה להציל, וגריטה מודדת חומר. הרחבה על מה שקורה לחלקים עצמם מחכה בעמוד על פירוק רכב לחלקי חילוף.

מה חשוב לדעת על פירוק רכב בצורה סביבתית לפני שבוחרים למי למסור

הפער בין גורם שעובד מסודר לגורם שלא עובד כך יושב בדיוק בשלבים שתוארו כאן, והוא לא תמיד נראה לעין מבחוץ. רכב שמפורק בלי ניקוז מקדים משאיר אחריו שמן וגליקול בקרקע, ורכב שיצא בלי שהרישום ירד משאיר אחריו בעיה על שמכם.

אז מה כן אפשר לבדוק בלי להיות מומחה? שתי שאלות פשוטות עושות את רוב העבודה. שאלה אחת היא מי מוריד את הרכב מהמרשם ומתי בדיוק זה נעשה. השנייה היא לאן הרכב ממשיך אחרי האיסוף.

תשובה ברורה לשתיהן היא סימן טוב. גמגום הוא סימן אחר.

מה בעל הרכב יכול לעשות בעצמו

לא הרבה, וזאת דווקא בשורה טובה. אין צורך לרוקן נוזלים, לנתק מצבר או לפרק משהו לפני האיסוף. הפעולות האלה דורשות ציוד ועלולות לייצר בדיוק את הנזק שמנסים למנוע.

שלוש פעולות פשוטות. מה שכן כדאי לעשות זה לרוקן את הרכב מחפצים אישיים, למסור מידע מדויק על מצבו ועל סוג ההנעה, ולציין אם כבר הוסרו ממנו חלקים בעבר. שלושת אלה מקצרים את התהליך ומייתרים הפתעות.

ואם רכב עמד שנים על אדמה, שווה להסתכל מתחתיו. כתם שמן בקרקע הוא סימן שכדאי לטפל בו מיד ולא להמשיך לדחות. הנזק מצטבר. דליפה איטית ממנוע או מתיבה שנשארה מלאה ממשיכה לטפטף חודש אחרי חודש בלי שאיש שם לב, והכמות שמצטברת בקרקע לאורך שנתיים גדולה בהרבה ממה שנראה על פני השטח ביום נתון.