מה קובע כמה הרכב שווה בפירוק
לא הקילומטראז' לבדו, ולא הצבע.
מה שקובע הוא כמה חלקים ברכב עדיין מעניינים את המוסכים היום. דגם שנפוץ בכבישים בישראל מייצר ביקוש קבוע לחלקים שלו, ודגם שכמעט לא נראה כאן מייצר ביקוש מזערי גם אם הרכב עצמו במצב סביר. השנתון קובע לאילו רכבים החלקים מתאימים, והמצב הפיזי קובע כמה מהם באמת שמישים.
ואז יש את מה שקרה לרכב בפועל. האם הוציאו ממנו חלקים. האם הוא עמד פתוח לגשם. ואולי היה שיטפון בחניה. האם המנוע עדיין מסתובב.
שני רכבים מאותו דגם ומאותה שנה יכולים לקבל שתי הצעות רחוקות זו מזו. זה לא מוזר וגם לא טריק. באחד הכול במקום והמנוע מסתובב, ובשני מישהו שלף את המצבר והפנסים לפני שנתיים והשאיר את החלון פתוח לחורף שלם. שני המצבים האלה נראים כמעט זהים בתמונה אחת מרחוק, ומאוד לא דומים כשמסתכלים מקרוב.
אי אפשר לדעת מרחוק. באמת שלא. בלי תמונות כל מספר שניתן בטלפון הוא ניחוש שיתוקן ביום האיסוף, וזה לא מצב שנעים לאף אחד.