קונה רנו מגאן לפירוק

למה בישראל קוראים לה גרנד קופה

בדור השלישי ירדה גרסת הסדאן מההיצע ומקומה נלקח על ידי רנו פלואנס. בדור הרביעי, שהוצג ב-2015 והחל להימכר כאן ב-2017, השם פלואנס ננטש והסדאן חזרה למשפחת מגאן. בישראל שווקה בעיקר גרסת הסדאן, תחת המיתוג רנו מגאן גרנד קופה, בשתי רמות גימור ועם שני מנועים לבחירה: 1.5 ליטר טורבו דיזל בהספק מאה ושישה עשר כוחות סוס, או 1.3 ליטר טורבו בנזין בהספק מאה וארבעים.

למה זה מעניין את מי שמוכר לפירוק? כי הפרטים האלה קובעים איזה מנוע יושב ברכב. וגם איזו תיבה יושבת אחריו, ואילו חלקי מרכב מתאימים לו. שם דגם לבד לא מספיק.

החלקים שמחפשים במגאן

בגלל שהדגם שווק כאן שנים ארוכות ובכמה תצורות, שוק החלפים שלו מפוצל. חלקי מרכב יורדים לפי תצורה מדויקת, וכל טעות שם אומרת שהחלק לא ייכנס.

הפריטים שנעים הכי מהר הם תאורה קדמית ואחורית, פגושים בצבע, דלתות, כנפיים ומראות חשמליות. במקביל יש דרישה קבועה למנוע, לתיבה, למדחס מיזוג, למצנן, למשאבת דלק ולזרועות המתלים. ואז מגיעים הפריטים שאיש לא זוכר עד הרגע שהם מתקלקלים. מודול נוחות, יחידת בקרה של הנעילה המרכזית, ומנגנון פתיחת חלון. וגם פאנל דלת, כיסוי עמוד, מסך המולטימדיה ולוח המחוונים. בגיל של רוב הרכבים האלה, הפריטים האלה כבר אינם מוצעים כחדשים. בעל רכב שצריך אחד מהם פונה ישירות למשומש. שם נוצר הערך של הרכב שלכם, גם כשהוא לא נוסע.

תקלות שמובילות בעלים אל קונה רנו מגאן לפירוק

החשמל הוא הפרק הראשון. הרשימה מוכרת. כרטיס התנעה שהמערכת מפסיקה לזהות, ומרימי חלונות שנתקעים. נורות אזהרה שנדלקות בלי סיבה נראית לעין, ומגעים שמתחמצנים לאורך השנים. אף אחת מהתקלות האלה לא מסכנת אתכם, וכולן יחד עולות כסף.

הפרק השני הוא הדיזל. מנועי dCi שנוסעים בעיקר נסיעות עירוניות קצרות נוטים לסתום את מסנן החלקיקים, ובגילאים מבוגרים מצטרפות לזה תלונות על מזרקים ועל מגדש. הפרק השלישי הוא התיבה האוטומטית בגרסאות שבהן היא בנויה כתיבה רובוטית, שהתחזוקה שלה יקרה יחסית לגודל הרכב.

לא כל רכב מגיע לכל התחנות האלה. יש מגאן שמגיעה לגיל מבוגר בשקט יחסי, ויש כזו שאוספת שלוש תקלות בשנה אחת. בלי לפרק אי אפשר לדעת מראש, וגם מוסך ישר יגיד לכם בדיוק את זה.

מה שכן חוזר על עצמו זה הדפוס. הבעלים מתקן סעיף אחד, נושם לרווחה, ואז מגיע סעיף שני שדוחף אותו לשאול לראשונה אם ההשקעה הזאת בכלל מחזירה את עצמה, ועד שהוא מסיים לחשב כבר מחכה השלישי בתור עם הצעת מחיר משלו. שם ההחלטה נופלת. לא ברגע של תקלה דרמטית אלא ברגע של עייפות. שווה גם לצלם את הרכב מכל הכיוונים לפני שהגרר מגיע, כולל תא המנוע ולוח המחוונים. זה לוקח שתי דקות, וזה מסדר לשני הצדדים תיעוד ברור של המצב שבו הרכב נמסר.

מה נכנס לשיקול בהערכה

המצב הפיזי ביום הבדיקה, הדור והשנתון, התצורה וסוג יחידת ההנעה, והביקוש שקיים באותה תקופה לרכיבים של הדגם. מגאן סטיישן שנפגעה מאחור ומגאן האצ'בק מאותה שנה עם מנוע שרוף אינן אותו מקרה, גם אם שתיהן נראות במחירון כמעט זהות.

מה שמזיז את הסכום הכי הרבה הוא מה שכבר הוסר מהרכב. חסרים פנסים, אין מצבר, מישהו החליף גלגלים, ומערכת הפליטה חתוכה. כל אחד מאלה מוריד. אין בזה שום דבר פסול, רק צריך לספר על זה בשיחה כדי שהמספר יהיה נכון כבר מההתחלה.

ומה עם צבע ותצורה? הם קובעים. גוון נפוץ מקל למצוא קונה לחלק מרכב צבוע, וגרסה עם אבזור עשיר מביאה איתה מושבים, מסך ופנסים שיש להם ביקוש עצמאי. לכן שתי מגאן מאותה שנה עשויות לקבל מקונה רנו מגאן לפירוק שתי תשובות שונות למדי, בלי שאף אחד ניסה להתחכם. הן פשוט לא אותו רכב מבחינת מה שאפשר להוציא מהן.

הדרך לתאם איסוף מול קונה רנו מגאן לפירוק

הכול מתחיל בהודעה עם צילומים. מכל צד, מתא המנוע, מלוח המחוונים ומכל אזור פגוע. אחרי זה שיחה קצרה שבה מסכמים את הפרטים, ואז נקבע יום.

אנחנו לוקחים את הרכב מהמקום שבו הוא עומד, ואין צורך שיתניע או שיהיה כשיר לנסיעה. ספרו לנו מראש איך הגישה נראית: תקרה נמוכה, רמפה תלולה, שער עם קוד, רחוב צר או רכבים שחוסמים משני הצדדים. כל אחד מהפרטים האלה משפיע על סוג הגרר שנשלח ועל שעת ההגעה. שורה אחת בהודעה. היא מסדרת את כל היום.

אותו נוהל תקף לכל רכב שאנחנו קונים לפירוק בכל הארץ.

מגאן מול קליאו ומה ההבדל בשוק

המגאן גדולה מהקליאו, ולכן חלקי המרכב שלה יקרים וקהל הקונים שלהם אחר. הקליאו נהנית מכמות רכבים גדולה בכביש שמייצרת תנועה מהירה בחלקים הקטנים.

יש עוד הבדל שמורגש בפועל. מגאן סטיישן מספקת פריטים שאין להם תחליף מדגם אחר. מוטות גג, דלת תא מטען וזכוכית אחורית שלמה. לכן היא לרוב מעניינת מעל האצ'בק באותו מצב.

מי שמחזיק את הקטנה של המשפחה ימצא את הפירוט בעמוד רנו קליאו, ומי שרוצה לראות את כל דגמי היצרנית במקום אחד מוזמן לעמוד רנו לפירוק.